החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ נ' כהנוב

פסק דין

בפני עתירת התובעת למחיקת התביעה אותה הגישה בלא צו להוצאות.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה אשר הגישה המבקשת ובמסגרתה היא עותרת לחיוב המשיבה בתשלום סך של 9,675.70 ₪ בטענה לחוב אשר מקורו שני מקררים שהשאילה המבקשת למשיבה לצורך הפעלת קיוסק ואשר לא הוחזרו למבקשת. בכתב ההגנה, טענה המשיבה מצידה כי אין לה כל יריבות עם המבקשת, כי כלל לא שאלה ממנה מקררים וכי מדובר במקררים שהושאלו בשנת 2003 בעוד היא הפעילה את הקיוסק רק בשנים 2006 – 2008.

ישיבה מקדמית התקיימה ביום 28.12.10 והתיק נקבע להוכחות ליום 26.9.11. בעקבות הישיבה המקדמית הגישה המשיבה תצהיר עדות ראשית אולם לפי הרישום בתיק בית המשפט לא הוגש תצהיר נוסף על ידי המבקשת, זולת זה התומך בכתב התביעה.

בבקשה שהוגשה ביום 4.8.11, עותרת המבקשת למחיקת התביעה בלא צו להוצאות. לטענת המבקשת, יש קושי באיתור העדים הרלוונטיים ונוכח סכום התביעה מול עלות ניהול התביעה – אין טעם בהמשך בירור המחלוקות. המבקשת מדגישה את הנזק שנגרם לה כאשר המקררים נשוא התביעה אבדו.

בתגובתה מיום 4.9.11, טוענת המשיבה כי בעבר כבר ננקטו על ידי המבקשת הליכים משפטיים וכי בטרם הגשת הבקשה דנא, ניתנו למבקשת מספר הזדמנויות למחוק התביעה אך היא סירבה וגרמה לנתבעת להוצאות. המשיבה עותרת לפיכך לדחיית התביעה וחיוב המבקשת בהוצאות.

מאחר ותביעה זו מתבררת בסדר דין מהיר, בהתאם לתקנה 214יג (ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") , תינתן ההחלטה בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה.

בהתאם לתקנה 154 בתקנות רשאי תובע לבקש להפסיק תביעה שהגיש ובית המשפט מוסמך להיעתר לבקשה "בתנאים שיראו לו" ולפסוק גם בהוצאות המשפט. אין בתקנה כל הוראה המאפשרת לבית המשפט "לדחות" תביעה אשר התובע בקש להפסיק ודחיית הבקשה פירושה המשך בירור התביעה.

הפסקתה של תובענה על יסוד תקנה 154 בתקנות, כמוה כמחיקת תובענה. כזו אף זו – איננה יוצרת מעשה בית דין ומאפשרת הגשתה בשנית. לפיכך, נקבע זה כבר כי לבית המשפט שיקול דעת באם להיעתר לבקשה להפסקת תובענה. עוד נפסק, כי בית המשפט יסרב להפסקת תובענה באם יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש אשר רכש תוך כדי ההתדיינות או שהיא ביטוי לשימוש לרעה בהליכי בית משפט (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן נון, פד"י מו (3), 738, 745).

תובענה זו מתבררת מזה כשנה, מאז אוגוסט 2010, ועמדה ממש על סף סיום, ערב ישיבת ההוכחות. אף שתובענה זו התבררה בפסים של סדר דין מהיר, ניתנה למבקשת ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית אולם המבקשת לא ניצלה ארכה זו ולא הגישה כל תצהיר מטעמה, זולת תצהיר קצרצר התומך בכתב התביעה כנדרש לפי תקנה 214ג בתקנות.

במצב זה, ניכר כי המשיבה אכן רכשה יתרון דיוני באשר היא דווקא הקפידה והגישה תצהיר לתמיכה בטיעוניה. מאידך גיסא, הליך ההוכחות בסופו של דבר לא התקיים ולא ניתן לקבוע כי תוצאת ההתדיינות הייתה ברורה בעליל גם לו הסתפקה המבקשת בתצהיר התומך בכתב התביעה.

זאת ועוד, מלכתחילה הלינה המשיבה על עצם הגשת התביעה וטענה להיעדר יריבות. למשיבה איפה, אין עניין של ממש בקבלת פסק דין המכריע קטגורית בזכויות וחובות הצדדים. כל שעומד לנגד עיני המשיבה הוא האינטרס להבטיח מניעת הגשתה החוזרת של התביעה והטרדתה פעם נוספת.

אינטרס זה של המשיבה ברור ולגיטימי בעליל בנסיבות העניין, אך לשם הבטחתו אין צורך בכפיית המשך ההתדיינות על הצדדים. ניתן להבטיח את זכויות המשיבה על יסוד תקנה 154 (ב) בתקנות וקביעת תנאים מתאימים. קביעת תנאים להפסקת התביעה, תיצור איזון בין האינטרס של המבקשת להפסיק ההתדיינות לבין האינטרס של המשיבה להפסיק התדיינות בה לא רצתה לכתחילה ולהבטיח פיצוי נאות על עינוי הדין למקרה שבכל זאת יתחדש הדיון בעניין נשוא התביעה.

אשר לפסיקת ההוצאות, אין אלא לבחון את התמשכות ההתדיינות בתביעה, את הדיון שהתקיים והתעקשות המבקשת לבירור התביעה עד לבקשה זו, כדי להיווכח שלא תיתכן הצדקה לשלילת זכותה של המשיבה להוצאות אשר הוציאה בגין התביעה. כמובן שתוך התחשבות גם בכך שהמבקשת חזרה בה לפני דיון ההוכחות ובכךחסכה זמן שיפוטי והשאיפה לעודד פשרות.

נוכח כל האמור לעיל אני נעתר לבקשה להפסקת התביעה וקובע כי התביעה נמחקת וכי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בגין תביעה זו בסך של 1,500 ₪.

כמו כן אני קובע כי היה והמבקשת תגיש את התביעה פעם נוספת כנגד המשיבה או חליפה, תשלם המבקשת למשיבה בנוסף לסכום האמור לעיל, סך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: